יום ראשון, 9 בספטמבר 2012

רשומה אחרונה?


הכתיבה בבלוג עוררה אצלי פעמים רבות תהיות על העשייה החינוכית בכלל ושלי בפרט. האם אני עושה דברים נכון? האם יש ביכולתי לבצע את כל מה שהתייחסתי אליו בכתיבתי (שימוש בסרטונים, הערכה מסוגים שונים, שימוש נרחב בטכנלוגיה לצורכי ההוראה ועוד) באופן מיטבי?
העלאת הדברים על הכתב היא דבר אחד, ביצועם בשטח הוא דבר אחר.
על שני אלה נוספה החשיפה בבלוג. על כך שמישהו קורא את דעותיי. יש בכך סוג של התחייבות.
אני מאמינה בשילוב התקשוב בהוראה. כתבתי על כך לא פעם ולא פעמיים. כתבתי גם על כך כי התקשוב פותח אפשרויות רבות למורה ומקרב אותו לעולמם של התלמידים, אך האם יש ביכולתי לעמוד באופן מעשי מאחורי דעותיי ואמונתיי?
לא פעם כתבתי גם על הקושי שיש בשינוי עמדות המורים והבאתם לידי כך שיהפכו את הוראתם למשולבת תקשוב.
בשיעור האחרון עם המרצה דר' אתי כוכבי, שעסק בנושא: "מורה מקוון – תהליך הטמעה"דיברנו על אותו שינוי. דיברנו על כך שקיימים מספר שלבים בתהליך זה: היכרות – המורה צופה, אשליית הידיעה – המורה יודע כל, התעוררות – המורה מבין "יש בעיה", התמודדות – המורה יוזם, הבשלה – המורה הופך את הוראתו למתוקשבת כאורח חיים.
אני תוהה באיזה שלב אני נמצאת....

מדיניות מבחנים חדשה בבתי הספר היסודיים


לרבים מהתלמידים, המבחן הוא מעמד לא פשוט, מלחיץ, מעורר חרדות, ובשל כל אלה מוריד את רמת הביצוע של התלמיד, ברגע הנתון של שעת המבחן.
לשמחתם של תלמידים אלה, בשבוע שעבר פורסמה מדיניות מבחנים חדשה המגבילה את מספר המבחנים שניתן לבצע בכל שכבת גיל.  מדיניות זו מחזקת את ההערכה המעצבת הניתנת לאורך זמן ומתייחסת להתקדמות של התלמיד ולהתפתחותו האישית, ומחלישה את ההערכה באמצעות מבחן, המאפיין את ההערכה המסכמת.
אמנם ההוראה של משרד החינוך להגבלת מספר המבחנים ניתנה רק בתחילת שנה זו, אך רבים מהמורים אינם משתמשים במבחנים בלבד להערכת ביצועיהם של התלמידים. רבים משתמשים בהערכה חלופית כגון עבודות חקר, יצירת דגמים, פורטפליו ועוד.
כמובן ששילוב התקשוב מרחיב את האפשרויות להערכת התלמיד ללא מבחן.
תלמידים רבים נהנים להכין מצגות כסיכום נושא או פתיחתו. הם נהנים לבצע משימות בסביבות למידה מתוקשבות, להגיב בפורומים או לעבוד באופן שיתופי בכלים השיתופיים השונים שקיימים ברשת כחלק מההוראה. המורה עוקב אחר תגובות התלמיד ומעריך אותו על ביצועיו.
אכן רבות הדרכים להעריך את התלמידים ללא המבחן המסורתי.
אם כן, נשאלת השאלה מדוע עדיין משתמשים במבחנים חיצונים כגון מבחני המיצ"ב, מבחן פיזה ומבחנים חיצוניים אחרים להערכה?  האם לא קיימת סתירה בין ההוראה להגבלת מספר המבחנים שיש לערוך לתלמידים לבין קיום מבחנים חיצוניים?

 
קישור לכתבה בנושא:

כדי לאפשר לתלמידים להצליח בתנאי המבחן – כמות השאלות, הגבלת זמן המבחן – מתבקשים המורים לייצר תנאים דומים לאותו מבחן חיצוני. על מנת לעשות זאת, בלי לפגוע בתלמידים, רצוי  להביא את התלמידים באופן הדרגתי לסיטואציה של אותו מבחן. האם הציפיה לעשות זאת, היא באמצעות מבחן אחד בשבוע (בכיתה ה), כאשר ישנם ארבעה מקצועות ליבה, ועוד כארבעה או חמישה מקצועות נוספים אחרים שאין בהם מבחן חיצוני?


 

 

 

יום ראשון, 2 בספטמבר 2012

האם שילוב התקשוב בהוראה מעלה את אחוזי הזכאות לבגרות?

השבוע קראתי בעיתון המקומי תגובה של הורה, על כך שהפרויקט של שילוב התקשוב  ביישוב בו הוא מתגורר, גני - תקווה, אינו מעלה את אחוזי ההצלחה במבחני הבגרות. תגובתו באה בעקבות פרסום תוצאות סקר ארצי לגבי אחוזי הזכאות לתעודת בגרות, שהראו כי לעומת ערים שכנות ליישובו, אין עליה משמעותית באחוזי הזכאים, למרות ההשקעות הגדולות של גני תקווה בתקשוב. טענתו העיקרית היא שיש להשקיע בצוות החינוכי והפדגוגי של בתי הספר.
צודק! תקשוב או לא תקשוב, אם ההשקעה בחינוך תהיה קודם כל בצוות החינוכי, במורים, הרווח יהיה כולו של התלמידים. אם המורים יהיו אלה שילמדו, יתחדשו ויתקדמו, מי שיהנה מכך אלו הם התלמידים.
כך גם בנושא התקשוב. גם אם בכיתה יהיו את כל האמצעים הטכנלוגים המתקדמים ביותר, אם המורה לא יוכשר להשתמש בהם ולהפיק מהם את הטוב ביותר, באמצעות למידת האסטרטגיות והמיומנויות המתאימות, אותן טכנלוגיות יהיו כ"אבן שאין לה הופכין".
האמצעים הטכנולוגים הינם כלי. הם אינם התוכן או המיומנות שעל התלמידים לרכוש.  את התוכן יוצקים המורים והתלמידים אל תוך הכלי, באמצעות המיומנויות המתאימות.
לאחרונה אנו עדים לכך, כי הקולות, מן השטח נשמעים וכי יש מי שמקשיב להם. בתי הספר מקיימים השתלמויות הנושאות את הכותרת שילוב התקשוב בהוראה. בנוסף לכך, נכנסים יותר ויותר מדריכים בעלי הכשרה מתאימה על מנת ללוות את המורים באופן אישי ואינטנסיבי יותר. כמובן שהדבר לא מתרחש בין לילה, ובמהלך התהליך נתקלים בלא מעט קשיים והתנגדויות בקרב המורים. אך תהליך מטבעו הוא דבר הדרגתי, והשינוי שמוטמע בשנים האחרונות במערכת החינוך - הטמעת התקשוב בתהליכי ההוראה והלמידה, הוא השינוי שצריך להיעשות כדי לא להישאר מאחור.
אז חשבו, האם בביה"ס שלכם / של ילדיכם, במי משקיעים? במורים או בטכנולוגיות?

יום שלישי, 28 באוגוסט 2012

בטיחות ברשת

עם פתיחת שנת הלימודים מצאתי לנכון לעסוק בבטיחות ברשת החברתית "פייסבוק".
כידוע הפייסבוק הפך למדד של מקובלות חברתית בקרב אנשים רבים ובמיוחד בקרב בני נוער. פועל יוצא של הדבר הוא,  כמות החברים שלך ברשת. ככל שאתה חבר של יותר אנשים כך אתה נחשב מקובל יותר. פעמים רבות האנשים שנחשבים חברים שלך בפייסבוק, אינם חברים קרובים ואינך נמצא איתם בקשר קרוב. דבר זה יוצר מצב בו אתה חשוף בפעילויותך לאנשים שונים, שאולי לא היית מעוניין לקבל את תגובותיהם על פעילות זו או אחרת שלך או על תמונה כלשהי שהעלת לפייסבוק.
במקרים לא מעטים הפייסבוק הופך לכר פורה של הצקות והקנטות של בני נוער זה את זה, פעמים רבות הדבר אף מגיע לידי איומים, שלצערנו גם מתממשים לאחר שעות הלימודים במציאות החיה ולא זו הוירטואלית.
האם לנו המבוגרים יש יכולת לשלוט במה שקורה עם הנוער בפייסבוק? ואם כן, כיצד?
התשובה לכך מורכבת ומתחילה בחינוך. חינוך שאינו קשור דווקא בהיבט הדיגיטלי, אלא חינוך הקשור לעצם היותינו בני אדם. על הילדים להבין כי הצקה והקנטה ברשת, הינה כהצקה והקנטה פנים מול פנים.
אז נכון שישנם ילדים שמביעים את עצמם ברשת יותר מאשר פנים אל פנים, אך אם הם עושים שימוש לרעה בכלי זה, זהו מקומנו כהורים להתערב.
אם כן כיצד ועד כמה? רצוי כמובן לשוחח עם הילדים על בטיחות ברשת ועל סכנות העלולות להתרחש בה. כמו כן, כדאי לשוחח על קוד דיבור מכובד ברשת ובאופן כללי, ועל כך שהרשת אינה נועדה לשימוש לרעה.
בגילאים הצעירים אפשר ורצוי לשבת עם הילד ולראות מה הוא עושה בפייסבוק ומי הם הילדים והאנשים איתם הוא נמצא בקשר.
בגילאי גיל ההתבגרות הדבר קשה קצת יותר. המתבגרים אינם מעוניינים כי נתערב בחייהם, ובטח שלא "נחטט" להם בפייסבוק. אם כן מה עושים? ראשית חשוב שתהיה פתיחות בין הילד להורה כך שהוא ירצה לספר ולשתף את ההורה במעט מהפרטים בחייו. במידה והדבר אינו כך, קיימות היום בשוק לא מעט אפשרויות למעקב אחר הנעשה במחשב.
מה אתם עושים כדי להגן על ילדכם?

 

יום ראשון, 26 באוגוסט 2012

בלוגרים קטנים

ביום שישי האחרון פורסמה בעיתון "ישראל היום" הכתבה "הילד מהבלוג" מאת סיגל ארביטמן. הכתבה עוסקת בילדים שכותבים בלוג. כתיבתם עוסקת לרוב בעולמם הפרטי. חלקם מספרים בכתבה, כיצד התפתח הבלוג שלהם וכיצד למדו לעניין את הקוראים. בבלוג הילדים "כותבים, עונים, מתווכחים, מנהלים קהילות ומשפיעים על חייהם של המונים (מתוך כותרת המשנה לכתבה).
מסתבר כי תופעה זו הולכת ומתרחבת, וגם את התופעה הזו ניתן לגייס לטובת החינוך.
הרי מהו בעצם בלוג? יומן כתיבה ממוחשב. לפני עשרים או שלושים שנים, ילדים רבים כתבו יומן. נכון, היומן היה אישי, ולא כל אחד יכול היה לקרוא בו, זאת להבדיל מן הבלוג, שחשוף לכל.  יש בכך חסרונות (ולא מעט סכנות - התייחסות לכך בפוסט נפרד) אבל גם יתרונות רבים.
הבלוג הוא אמצעי כתיבה. כתיבה חופשית או מכוונת. אם המורה יחליט להשתמש בכלי זה כאמצעי לימוד, הוא "יהרוג שתי ציפורים בכמה אחת" - ראשית הוא יקיים פעילות לימודית שעושה שימוש בעולמם של הילדים, ושנית הילדים יתרגלו את כישורי הכתיבה שלהם בדרך חוויתית.
כיוון שהבלוג חשוף לכל, התלמידים מרגישים צורך לכתוב כתיבה ברורה, מובנת לקורא, עניינית ומעניינת. הם יכולים לקרוא את הבלוגים של חבריהם, להתרשם מהם, להשוות אותם לאלו שלהם ועוד - הערכת עמיתים, לא? הבלוגים גם מאפשרים הערכה מעצבת, הערכה לאורך זמן, הערכה המודדת התפתחות של התלמיד, לגבי נושא זה או אחר.
לסיכום, הילדים של היום כותבים. אז נכון, אולי לא בשיטה המסורתית עם העט והדף. אבל כבר אמרנו - הזמנים השתנו , החינוך משתנה. הילדים של היום השתנו. הם לא אותם ילדים שהיינו אנו. אבל הילדים האלה של היום הם ילדים כותבים. כותבים הרבה. בבלוגים שלהם. הם פשוט בלוגרים קטנים.

יום שבת, 25 באוגוסט 2012

אפלקציות חינוכיות

אני אוהבת לשחק טריוויה. אני יודעת שגם התלמידים אוהבים זאת. אבל בלי שנשים לב, מה בעצם אנחנו עושים כשאנחנו משחקים בטריוויה? מהו בעצם משחק הטריוויה? לא בוחנים את עצמנו על איזשהו נושא נבחר? מזכיר למישהו מבחן עם שאלות "אמריקיות"? עם תשובות רבות ברירה?
אז מישהו חכם החליט לעשות אפלקציה כזו, אפלקציה חינוכית. ומי שאוהב את זה אלו כמובן התלמידים. לא כולם באותה מידה, אבל די ברור שרובם מעדיפים ללמוד חומר לימודי באמצעות משחק טריוויה ולא בשיעור רגיל.
זוהי בעיני שיטה טובה לשינון נושאים  ולחזרה על חומר לקראת מבחן, באמצע שיעור או כמבדק/משחק לאיתור ידע קודם.
קיימות אפלקציות שונות בשוק שאיתם לומדים התלמידים. ניתן להתקדם בהן באופן  עצמאי ברמות השונות וגם תלמיד בכיתה ג' יכול להגיע לדרגה של תלמיד כיתה ח'.
ושוב נשאלת השאלה: והיכן המורה? מה תפקידו בעידן זה? בעידן בו האפלקציות השונות מאפשרות לתלמיד ללמוד חומר?
אז התשובה נשארה בעינה.
בעידן הידע, המורה כבר אינו מקנה ידע, תפקידו השתנה. המורה מלמד אסטרטגיה, מכוון, מסייע ותומך בתלמיד.
אז נכון, יש עוד אפלקציה בשוק. אפלקציה שהמורה יכול להיעזר  בה לצרכיו וכמובן לצורכי תלמידיו.
אז תהנו!


קישור לכתבה בנושא: מתוך חדשות ערוץ 2
http://www.mako.co.il/news-channel2/Channel-2-Newscast/Article-c8fd927fbb45931017.htm

יום רביעי, 22 באוגוסט 2012

הטכנולוגיה הופכת את החינוך לאנושי יותר?

"מטרתנו היא להשתמש בטכנולוגיה כדי לתת חינוך אנושי יותר".
משפט זה נאמר ע"י סלמאן חאן בהרצאתו "הבה נשתמש בוידאו כדי להמציא מחדש את החינוך".
כיצד טכנולוגיה יכולה להיות אנושית? כיצד היא יכולה להפוך את החינוך אנושי יותר? טכנלוגיה היא לא משהו דומם? האם כאשר משתמשים ביותר ויותר טכנולוגיה הולכת ונעלמת האנושיות? האם נעלמים הקשרים החברתיים? האם נעלם הקשר האנושי?
בהרצאה של סלמאן חאן (TED) ניתן לקבל תשובות לשאלות אלה. תשובות שאולי רבים מאיתנו היו עונים עליהם אחרת לפני הצפייה בהרצאה.
חאן מספר על שילוב של סרטוני למידה שהעלה ל- youtube. בתחילה במטרה ללמד את בני דודו. כאשר החל לקבל על הסרטונים תגובות של ילדים ואף של מורים, החל להפיץ יותר ויותר סרטונים לימודים במגוון נושאים, עד כי היום קיימת ספריה עשירה של אותם סרטים. אקדמיית חאן - זהו שמה.
למעשה כל סרטון הוא שיעור בפני עצמו. אם כך, היכן מקומו של המורה?
ראשית השימוש בכל מערכת השיעורים המצולמים הללו מאפשרת לתלמיד ללמוד בקצב האישי שלו. באופן זה יכול המורה לעקוב ולראות היכן נמצא כל אחד מתלמידיו, באיזה שלב של הלמידה. המורה יכול להחליט למי הוא ניגש ומסייע, שכן, כעת התפנה זמן ההקנייה לכלל הכיתה או לקבוצה של תלמידים והפך לזמן אישי. ההקנייה נעשית באמצעות הוידאו, כך לפעמים גם התרגול בכיתה ושיעורי הבית.
כך מאפשרת הטכנולוגיה חינוך איש יותר ובשל כך אנושי יותר.
אכן, ככל שנוצרים יותר מפגשים אישיים בין מורה לתלמיד, מתחזק הקשר ביניהם, המורה בונה אמון בינו לבין תלמידיו, מעניק תשומת לב, וקשוב לצרכיו הלימודיים והאישיים.
מפגשים אישיים אלה נוצרים גם ללא הטכנולוגיה. אנו מקיימים את אותם מפגשים באופן טבעי במהלך עבודתנו כמורים, אך כיום אי אפשר להתעלם מהצורך להשתמש בטכנולוגיה ולשלב את התקשוב בהוראה, ואם השיעורים המצולמים קיימים ברשת, והם זמינים וניתנים לשימוש חופשי, מדוע לא לנצלם ולשלב את הטכנולוגיה והחינוך האנושי יחד?



 

יום רביעי, 8 באוגוסט 2012

רשתות חברתיות והגיל השלישי

במסגרת השיעור "היבטים גלובליים בתקשוב" ערכנו סקר בנושא "הפער הדיגיטלי" בקרב אנשים בסביבה הקרובה לנו. היה עלינו להשוות את נתוני הסקר לנתונים דומים שנאספו במחקר עולמי.
אחת הנקודות להתייחסות הייתה מקומן של הרשתות החברתיות אצל בני הגיל השלישי.
הופתעתי לגלות כי התוצאות בסקר שערכנו אנו, הראו כי בני הגיל השלישי אינם פעילים ברשתות החברתיות באותה מידה שבה פעילים בני גיל זה בעולם.
נראה כי לאנשים מבוגרים יש יותר זמן פנוי, ובשל עובדה זו יש להם אפשרות להקדיש חלק ניכר מזמנם לפעילות ברשתות החברתיות.
אכן לרשתות חברתיות יתרונות רבים. רשתות אלה מציעות אפשרויות לקשרי חברויות, שאולי לא היו נוצרים בלעדי אותה רשת. כמו כן, יש אפשרות לעקוב אחר חייהם של האנשים הקרובים לנו, לשתף את האחרים בחיינו, לשחק בשפע המשחקים שמציעה הרשת ועוד ועד.
על פי מאמרו של דר' יובל דרור, ככל שעולה הגיל כך גם עולה זמן הפעילות ברשתות חברתיות.
אם כן, מדוע תוצאות הסקר שערכנו במסגרת השיעור אינן תואמות לאותן תוצאות עולמיות בנושא? במה שונה החברה הישראלית (או לפחות חלק ממנה, אלה שעלו  בסקר שלנו) מהחברה הכלל עולמית?
ניתן להעלות השערות רבות על מנת למצוא פתרון לסתירה זו.
אחת ההשערות יכולה להיות קשורה לעובדה כי האוכלוסיה החיה בישראל היא אוכלוסיה רב תרבותית. כלומר, אוסף של תרבויות שונות ומגוונות: יהודים ערבים ונוצרים, מזרח ומערב, אשכנזים וספרדים, דתיים וחילוניים.
לכל תרבות מנהגים וחוקים משלה, כל תרבות בוחרת להגיב באופן שונה אל העידן הדיגיטלי. יש הרואים בקידמה הדיגיטאלית איום, או חשיפה שלילית ויש הרואים בה הזדמנות לראות עולם.
השערה אחרת, המתייחסת באופן ספציפי לבני השישים ומעלה, יכולה להיות כי יש כאלה מבני הגיל השלישי שחוששים מפני המחשב, חוששים שלא ידעו לשחזר פעולה כזו או אחרת או פשוט "יהרסו הכל". חלקם אולי מתביישים בחוסר היכולת שלהם לעשות פעולות פשוטות במחשב ואולי לא רוצים להיות ללעג בפני הדור הצעיר.
ניתן להעלות השערות רבות בנוגע לתוצאות הסותרות שעלו בקרב הנשאלים בסקר המקומי לעומת הנשאלים במחקר העולמי. אך רוצה אני להתייחס להשערה נוספת אחת ואחרונה לפתרון אותה סתירה. השערה זו מתייחסת לסקר ככלי מחקרי. 
כאשר עורכים סקר ומעוניינים להגיע לתוצאות מיהמנות ככל האפשר, יש לערוך אותו בקרב מספר מינימלי של נשאלים. כיוון שמספר הנשאלים בסקר שערכנו היה מצומצם באופן יחסי, ומתוך אותו מספר, מספרם של בני הגיל השלישי היה מצומצם עוד יותר, ייתכן כי התוצאות לא היוו מדגם מייצג של כלל האוכלוסיה הישראלית, ומתוך כך עלתה הסתירה בתוצאות. על מנת לערוך השוואה מהימנה יותר בנושא, יש להגדיל את מספר הנשאלים או להתמקד באוכלוסיית בני הגיל השלישי בלבד לצורך המחקר.
מהי ההשערה שלכם לסתירה שעלתה ? כיצד הייתם אתם פותרים סתירה זו?

יום שלישי, 7 באוגוסט 2012

שילוב סרטונים בהוראה.


מורים המשלבים תקשוב בהוראתם עושים שימוש בסרטונים, הדמיות וסימולציות באופן טבעי ואוטומטי.  על מנת שההוראה תהיה מיטבית, חשוב לבדוק את הסרטונים ושאר אמצעי ההמחשה בהם משתמשים. חשוב לדעת מי עומד מאחוריהם, מה מקורם וכן עבור מי או לשם מה הם נוצרו.
פעמים רבות מורים מקלים על עצמם ומשתמשים בשיעורים בסרטונים שהועלו ל-
youtube, או לאתרי סרטונים אחרים הפתוחים לכל אדם המבקש להעלות סרטון זה או אחר לרשת. רצוי כמובן לראות את הסרטון קודם העלאתו בשיעור – כדאי  שריקוד הדבורה יהיה אכן "ריקוד הדבורה" ולא קבוצת זאטוטים המרקדים במסיבת גן מחופשים לדבורים.
לסרטונים ולשאר ההדמיות חשיבות רבה בשיעורים. יש לסרטונים אלה ערך מוסף במתן מענה לשונות לומדים.
כמו כן, חשוב שלהקרנת הסרטון תתלווה מטלת צפייה. מטלת צפייה משנה את המיקוד מ: על מה צופים ל: איך צופים.
בנוסף חשוב כי הסרטון יבוא במקום המתאים בשיעור – בתחילתו, בסופו או בגוף השיעור עצמו- בהתאם לשיקול דעתו של המורה ולמטרות אותן הוא מעוניין להשיג.
החוכמה אינה שימוש בסרטון בלבד, אלא בשימוש מושכל באמצעי מעין זה.

קישור לאתר סרטונים מתורגמים: http://dotsub.com/

מה קורה כשיש תקלות בבלוג

וואו!!  כל כך הרבה זמן לא כתבתי!! ככה זה כשיש תקלות טכניות.  לעתים התקלות הן כאלה שאף אחד לא יודע כיצד לפתור אותן, ועד שמגיעים לאדם הנכון לוקח זמן.
התקלה הזו גרמה לי לחשוב מחשבות רבות בהקשר לתקלות טכניות שעלולות להיווצר בשיעור.
מורים רבים חוששים מהעובדה שחוסר היכולת או חוסר הידע הטכני שלהם במחשבים עלול "להפיל" את השיעור, לכן אולי מעדיפים לא להתעסק עם כל נושא התקשוב.
אז ראשית, אני רוצה לומר: נכון, מערכת החינוך מתקדמת כל שנה יותר ויותר לקראת הוראה מתוקשבת, ואנו מוצאים יותר ויותר, בהתאם לתוכנית התקשוב הלאומית, בתי ספר בהם מתקיימים שיעורים מתוקשבים. אך אין זה אומר שעלינו לוותר על ההוראה גם ללא המחשב. אין זה אומר שכל חוויות ההוראה והלמידה צריכה להיות במאת האחוזים הוראה ולמידה משולבות תקשוב.
שנית, כל מורה צריך לדעת כי גם אם הכין שיעור משולב תקשוב והוא נתקל בבעיות אלו ואחרות בשיעור (בינינו, למי מאיתנו זה לא קרה פעם או פעמיים? ), בעיות שלא אפשרו להמשיך בפעילויות המתוקשבות, עליו להיות מוכן ללמד את הנושא גם ללא אותו כלי - ללא המחשב.
רוצה אני לחשוב שהמורים ברובם, הם יצירתיים וגמישים מספיק על מנת לערוך את השינוי בשיעור במידה ונתקלים בבעיות טכניות, שצברו מספיק נסיון על מנת למצוא את הדרך לליבם ומוחם של התלמידים גם ללא המחשב.
ולסיום, נכון שהמחשבים הפכו להיות חלק בלתי נפרד בחיי היומיום של רוב בני האדם בחברה המערבית, אין זה אומר כי הפכנו משועבדים למחשב. עלינו לזכור כי אנו בני האדם, שולטים במחשב ולא להיפך. בתנ"ך כתוב: "מותר האדם מן הבהמה", אולי היום ברוח העידן הדיגיטלי נאמר: "מותר האדם מן המכונה?"


מתוך אתר: orianit.edu-negev.gov.il

יום שני, 9 ביולי 2012

שילוב התקשוב בהוראה בישראל

שילוב התקשוב בהוראה במדינת ישראל לא קרה בבת אחת. משנות השבעים ועד ימינו, אנו עדים לנסיונות שונים, מוצלחים יותר ומוצלחים פחות, לשילוב התקשוב בהוראה. 
בשנות השבעים הוכנסו עמדות מחשבים לכיתות, הלמידה נעשתה באמצעות לומדות וסימולציות אינטראקטיביות והייתה מותאמת אישית. בשנות השמונים נכנסו לבתי הספר מחשבי הרשת בנוסף לכיתות מחשבים. בשנות התשעים החלה תקשורת האינטרנט, החלו להשתמש בכלים פתוחים ללמידה, והמושגים "למידת החקר" ו"פיתוח לומד עצמאי" הפכו לשגורים בפיהם של אנשי חינוך.
שנות האלפיים המשיכו את העשור הקודם, אך החידוש היה בסביבות הלמידה. סביבת הלמידה web2.0 הפכה לסביבת העבודה המקובלת. כמו כן, נעשה שימוש בבלוגים ופורומים לשם למידה.
משנת 2010 והלאה, החלו להשקיע  בעמדת המורה,  כתשתית לשילוב התקשוב בהוראה, והגישה הפדגוגית העומדת מאחורי הלמידה, הינה למידת מיומנויות המאה ה-21.
יש כאלה שיאמרו כי בשנות האלפיים השקעה בעמדות מורה כתשתית, אינה יעילה מספיק לשילוב התקשוב בהוראה, וכיצד ייתכן שעדיין לא משקיעים תקציבים במחשב לכל תלמיד. יאמרו כי עמדת מורה היא דבר הכרחי להוראה, אך כיצד ניתן ללמד את מיומנויות המאה ה-21 ללא מחשב לכל תלמיד?
אכן, תוכנית "מחשב לכל ילד", הינה התוכנית האידיאלית, והמאפשרת ביותר ללימוד מיומנויות המאה ה-21, אך כיוון שבתוכנית התקשוב מעורבים מן הסתם שיקולים כלכליים ושיקולים פוליטיים, לא תמיד סדר העדיפויות הוא כזה שמאפשר השקעה במחשב לכל תלמיד.
עם זאת, ההשקעה בעמדות מורה ומחשב לכל מורה, היא שלב בדרך הנכונה.
המורים הם המובילים במערכת החינוך , ולכן ההשקעה בהם היא נכונה. ככל שיותר ויותר מורים יתנסו בהוראה מתוקשבת, וישלבו את מיומנויות המחשב בעבודתם, כך יעלה מעמדם בעיני עצמם ובעיני התלמידים. כך רמת ההוראה תשתבח ורמת המוטיבציה של התלמידים ללמידה תגדל.
אנו בדרך הנכונה. כעת אנו מחכים שלכל תלמידינו יהיו מחשבים.

יום שבת, 7 ביולי 2012

תוכניות תקשוב לאומיות

בעשורים האחרונים, עם התפתחות העידן הדיגיטלי, החלו מדינות העולם לכתוב תוכניות תקשוב לאומיות.
בכתיבת תוכנית תקשוב מושקעת חשיבה רבה, וכתובים בה המטרות, הרציונל והפרטים האופרטיבים ליישום אותה תוכנית.
לתוכניות תקשוב אלה מטרות שונות. בחלק מהמדינות, מטרת תוכנית התקשוב היא חברתית, כלכלית או פוליטית, ובחלקן המטרה היא שמרנית או פדגוגית.
תוכנית תקשוב חברתית כלכלית נועדה לסייע למדינה להגדיל את התוצר הלאומי ולפתח את המדינה מבחינה כלכלית, ואילו כאשר התוכנית הינה פדגוגית היא מדברת בעיקר על פיתוח התקשוב לשם תקשוב.
דעתי היא, שיש צורך לשלב בין שתי המטרות. שכן  הן תומכות זו בזו ומשלימות זו את זו. כאשר רוצים לפתח כלכלה של מדינה יש צורך בפיתוח ההון האנושי. כדי לפתח את ההון האנושי, יש צורך להתחיל בבסיס ולהשקיע בתקשוב במערכת החינוך.
מטרת ההשקעה בתקשוב בתוך מערכת החינוך, צריכה להיות כזו שבוגר מערכת חינוך המשלבת תקשוב הוא בוגר בר אוריין דיגיטלי. 
בר אוריין דיגיטלי צריך להיות בעל ידע ומיומנויות שיאפשרו לו לפעול בעולם הדיגיטלי של ביום. 
אין אנו  יכולים לעצור את הטכנולגיה וההתפתחות הדיגיטלית, אך יש בידינו אפשרות להוביל וליישם תוכנית המשלבת פדגוגיה חברה וכלכלה.  

יום חמישי, 28 ביוני 2012

בועת האינטרנט וחכמת ההמון

כאשר קראתי על הפאנל הטכנולוגי בועידת הנשיא, שבה את עיני משפט שאמר  מוריס לוי: " "אנחנו נכנסים לעידן של שינוי. הכל ישתנה. מה שאנשי החדשנות ממציאים ילך למקומות שהם עצמם לא מדמיינים. אל תצפו שהם יגידו לכם מה יקרה מחר - זה אתם וכל האנשים שמשתמשים בכלים שלהם שישנו את העולם".
חכמת ההמון היא זו שנותנת היום את הטון. למעשה, אמירה זו של מוריס לוי פירושה הוא, שאפילו האדם הפשוט יכול להשפיע באופן שלא חלם  עליו. כל אחד ואחד מאיתנו שותף לשינוי העולם. אם בעבר חשבו כי החברות הגדולות הן אלה שיכתיבו מהלכים, הדבר אינו נכון לימינו אנו.
הנסיון להשאיל את המושג "בועה" מעולם הנדל"ן לעולם הדיגיטלי, אינו ישים לאור דבריו של מוריס לוי.
אם בעולם הנדל"ן לאנשי הממון יש את הכוח להשפיע ולהחליט על מהלכים, אין הדבר דומה לעולם הדיגיטלי.
בעולם הדיגיטלי יש לכל אדם ואדם אפשרות להשפיע, ליזום מהלכים, להוביל ולקדם אותם- ראו ערך מחאת הקוטג'.
כולנו עדים לשיתופים שונים, משונים, ואולי גם מוזרים שעושים אנשים ברשת. כולנו עדים לשימוש ביישומים הרבים הקיימים במרחב האינטרנטי ובו עושה ההמון שימוש כזה או אחר. 
העולם הדיגיטלי לא מבדיל בין הגדול לקטן שבאדם, בין חברת ההייטק או או האדם הפרטי, בין ראש הממשלה לתלמיד שמבצע מהלכים מתוחכמים ברשת. אין הבדל בין דת, גזע ומין. הרשת נגישה וזמינה לכולם.
המרחב הדיגיטלי מאפשר לעשות שינויים. העולם משתנה בעקבות הטכנולוגיה, והטכנולוגיה משתנה בעקבות העולם.
את השינויים הללו קובעים כל אחד ואחד מאיתנו. 
כעת עלינו לחשוב אלו שינויים אנחנו רוצים לבצע, ואיזה חותם כל אחד ואחד יכול להשאיר בעולם זה......




לכתבה המלאה

יום שישי, 22 ביוני 2012

הערכה

המושג הערכה נפוץ מאד במחוזותינו.
אנו מעריכים כל יום, כמעט כל דבר. המורים מעריכים את התלמידים, המנהלים מעריכים את המורים, המפקחים מעריכים מורים ומנהלים ותלמידים מעריכים תלמידים אחרים.
אנו מעריכים את עצמנו ביחס לאחרים וביחס לעצמנו. מעריכים את את הסביבה בה אנו חיים ואת הסביבה בה אנו מתקשרים, מעריכים סביבות טבעיות, סביבות מלאכותית וסביבות מתוקשבות.
אנו משתמשים בהערכה כל יום ובאופן טבעי. 
נושא ההערכה הוא נושא מורכב ביותר. להערכה משתנים רבים, ובבואנו לבצע הערכה יש לקחת משתנים אלו בחשבון. 
אנו כמורים צריכים לזכור תמיד מיהו מושא ההערכה - אותו תלמיד שאנו מעריכים. עלינו לקחת בחשבון כי מעבר לכל ההערכות "הרגילות" - מבחנים, עבודות, דפי עבודה וכו' - כל משפט או הבעת פנים שלנו היא סוג של הערכה עבור התלמיד. וכל אשר נאמר או נעשה יכול להשפיע רבות על התלמיד. עלינו לזכור כי הערכה צריכה להיות כזו שההערכה העצמית של הילד לא תיפגע, אלא תבנה ותצמח.
בגיל ביה"ס היסודי ואף בשכבות הגיל הבוגרות יותר, כדאי לזכור כי הערכה יכולה להיות הערכה בונה או הערכה מזיקה. לכן חשוב שההערכה תהיה תהליכית ולא בנקודת זמן אחת קובעת. חשוב כי הילד ידע מה עליו לשפר ואיך לתקן או לחזק.
לנו כמורים יש תפקיד חשוב בעיצוב אופיו של התלמיד, ובאמצעות הערכה בונה, חיובית ועניינית נוכל להצמיח דור תלמידים בעלי יכולות למידה משמעותיות. 

יום ראשון, 10 ביוני 2012

סיכום ביניים

הגיע הזמן לעשות סיכום ביניים.
להביט לאחור ולמנות את ההישגים, לשאת מבט לפנים ולרצות לכבוש את העולם.
כתיבת הבלוג החלה בחששות, בשאילת שאלות ובחוסר ביטחון. כל פוסט שנכתב, נכתב בחריקת שיניים ולאחר התלבטויות רבות. כל פעם מחדש התעניינתי, ניסיתי למצוא דבר חדש לכתוב עליו. התנסתי ביישומים שונים והגדלתי ארגז הכלים הדיגיטלי שלי. 
ידוע לי כי תחום זה הוא תחום שמתחדש כל הזמן, אין גבול למידע והלמידה היא מסע אין סופי.
כל פוסט שנכתב הוא צעד קטן במסע, פריט מידע שנוסף לתרמיל, שמשקלו גדל מיום ליום. עם כל שבוע שעובר, המידע הופך לידע שמוטמע עמוק יותר.
הדרך עוד ארוכה והתובנות רק מתחילות להיאסף. מביטה עם הפנים קדימה, מצפה לבאות.

יום שבת, 26 במאי 2012

"עת הדעת" - למידה מתוקשבת בכיתות



קרה לכם פעם, שביום בהיר אחד, החלו כל התחומים שאתם עוסקים בהם, להשתלב זה בזה באופן שתחום אחד מחזק את האחר, ואתם מבינים שהכיוון שבחרתם ללכת בו הוא הכיוון הנכון?
בשבוע האחרון נפלה בידי הזכות לשלב את תחום התקשוב, ההדרכה וההוראה בהם אני עוסקת.
פנו אליי מחברת "עת הדעת", וביקשו ממני לכתוב עבורם שאלות בתחום המדעים.
שמעתי בעבר על "עת הדעת", אך פניה זו הביאה אותי לחקור קצת יותר לעומק במי ובמה מדובר.
"עת הדעת" היא חברה צעירה יחסית שפיתוחה החל בשנת 2004.
חברת "עת הדעת" היא אחת מספקיות התוכן המורשות העובדות עם משרד החינוך. החברה למעשה מציעה פתרון לייעול תהליכי ההוראה והלמידה, תוך התאמה לעידן הדיגיטלי. זוהי מערכת שכיו פועלת עם תכנים במקצועות הליבה: אנגלית, שפה, ומתמטיקה ובקרוב גם מדעים.
התלמידים משתמשים במחשבים ניידים בכיתה. מחשבים אלה מחוברים למחשב המורה, כך שלמורה אפשרות נהל את השיעור בזמן אמת. המורה מדבר עם התלמידים, ויכול לתת תשומת לב אישית על פי הנתונים המתקבלים ישירות אליו למחשב.
מצאתי כי גם אהובה פיינמסר, מנכ"לית "עת הדעת" מערכות חינוך, חושבת כמוני ואומרת: "חשוב להסתכל כבר היום על השלב הבא ולא לעצור במקרן ומחשב. צריך להסתכל על היום שבו הלפטופ או הטאבלט ישמשו את התלמיד בזמן הלימודים". "עם זאת", מדגישה פיינמסר, "צריך לזכור שהילד צריך ללמוד לקרוא ולכתוב. אסור ללמוד שפות בלי לכתוב
". (מתוך כתבה בעיתון "כלכליסט" מתאריך 25.10.11)
כמו כן, קראתי כי אחת ממסקנותיו של ניצן אליקים, במחקרו "הזיקה בין תפיסות קונסטרוקטיביסטיות של מורים לבין דפוסי השימוש המודולאריים שלהם בסביבת ההוראה והלמידה "עת הדעת" " (עבודה לקראת התואר "מוסמך למדעי הרוח" (
MA)      בהנחיית  רפי נחמיאס), היא שתפקידה של המדריכה יהיה לצייד את המורים בכלים ובאסרטגיות פעולה הבנייתיות, וכך למעשה, לאפשר למורים למצוא את הפתרונות למצבים קיימים. ובהיותי מדריכת מורים, מסקנה זו מהווה עבורי חיזוק לדרך בה אני הולכת.
שמחתי לקרוא במאמר "ההבטחה החברתית של טכנולוגיה חינוכית" המקרה של תכנית "עת הדעת"2011", שכתבו רוזן, י', ומני-איקן -מאמר שהוצג בכנס האמריקני השנתי של האגודה למחקר חינוכי (
American Educational Research Association ניו-אורלינס, ארה"ב) על הממצאים, שמתווספים לתוצאות מחקרים אחרים, כי קיים פוטנציאל גבוה של סביבות למידה מתוקשבות בכלל ושל "עת הדעת" בפרט, בהשוואה לסביבת למידה מסורתית. בעקבות כך רצוי ומומלץ לעודד מחנכים לעבוד בסביבות למידה מתוקשבות במיוחד בקרב תלמידים בעלי מעמד חברתי - כלכלי נמוך.
שימוש בסביבות למידה  מתוקשבות או יצירתן, היא בעיני הזדמנות נפלאה לכל אחד מאיתנו לפתח בקרב התלמידים חשיבה וביקורתיות מסדר גבוה, וככל שנשתף ביצירותינו גם אחרים, נביא לשיפור והשבחת ההוראה והלמידה, וכן להצלחתם של תלמידינו.  
קישורים:        
1.       אתר "עת הדעת" -   http://www.timetoknow.co.il/
3.       המאמר של רוזן, י', ומני-איקן, ע'  - ההבטחה החברתית של הטכנולוגיה החינוכית; המקרה של תכנית "עת הדעת".   מאמר שהוצג בכנס האמריקני השנתי של האגודה למחקר חינוכי
 - 
American Educational Research Association ניו-אורלינס, ארה"ב. 

יום שלישי, 22 במאי 2012

ילדים, מתבגרים ואינטרנט

בשבוע האחרון שמעתי בהרצאתה של הפסיכולוגית איריס שחר לביא על השפעתה של הגלישה ברשת על ילדים צעירים ומתבגרים. עוד באותו היום ניגש אליי בני, מתבגר בעצמו, בהתלהבות. "אמא" הוא קרא "הורדתי אפלקציה שמראה כמה שעות גלשתי החודש בפייסבוק". הוא הראה לי את מספר שעות הגלישה, ואני חשבתי בליבי מה משמעות המספר הזה? האם אלו שעות הבילוי עם חבריו, האם בשעות אלו הוא משחק, או שאולי? אולי הוא למד באמצעות הרשת? 
ילדים רבים ומתבגרים בפרט מבלים שעות רבות מול המחשב בגלישה באינטרנט. נכון, הזמנים השתנו, וכך גם אופן הבילוי של הילדים. היום הורים רבים אולי היו מעוניינים שילדיהם יבלו יותר בחוץ, באוויר הפתוח, אך בו בזמן גם מבינים ומקבלים את העובדה כי הבילוי המועדף על ילדיהם המתבגרים הוא בילוי מול המחשב. 
אך האם אנחנו ההורים יודעים מה קורה לילדים מול המחשב? באילו אתרים הם גולשים? האם הילדים מבחינים אילו אתרים טובים יותר עבורם ואילו טובים פחות? האם הם גולשים מול אנשים מוכרים להם או גם מול החברים של החברים של החברים שלהם? והאם הם מבינים כי אותם חברים של חברים של חברים הם לאו דווקא חברים אלא למעשה זרים עבורם? 
החלטתי לבדוק קצת יותר לעומק את הנושא עם ילדיי ועם מתבגרים נוספים. גיליתי שהרשת מהווה חלק גדול מחיי החברה שלהם, שהפייסבוק הוא כלי פרסומי שיווקי של עצמם בחברה, שברבים ממשחקי הרשת למעשה יוצרים עולמות דמיוניים. וכדי לבנות את אותו עולם דמיוני, על הילדים לנקוט באסטרגיות שונות כמו תכנון פעולות מראש, או בחירה מושכלת של חומרים לבנייה, ומה צריך לעשות כדי להרוויח את הכסף הוירטואלי על מנת לרכוש חומרים או מבנים לבניית אותו עולם. הילדים מנהלים משא ומתן עם אנשים מוכרים  ומוכרים פחות. וכל זאת תחת שמות דמיוניים, דבר המונע את חשיפתם בפני גורמים לא ידידותיים.
לאט לאט הבנתי שהרשת למעשה נותנת מענה בצורת משחק לדור הילדים והמתבגרים של היום, ובאופן מסויים גם מכינה אותם לעולם האמיתי. פיתוח אסטרטגיות של משא ומתן, מיקוח, תכנון וכד' הם בעצם הכנה לחיים האמיתיים.
אנחנו ההורים צריכים לתת אמון בילדינו, אך עם זאת גם להתעניין במה שהם עושים ברשת תוך כדי פיקוח מעודן. אולי אפילו לשחק איתם באותו עולם וירטואלי, ולספק להם אתגרים לפתרון, אולי אף לעזור להם ביצירת אותו עולם, כל זאת תוך כדי מעקב ושליטה מעטה בנעשה. להיות שם תוך כדי "שחרור החבל עבורם". להיות שם כדי לעזור, לשמור ולהגן. פשוט להיות שם בשבילם.

יום שני, 14 במאי 2012

אווטאר

כל הזמן אנו מחפשים דרכים שונות כיצד לגוון את הלמידה, כיצד לשפר את ההוראה, ונתקלים לא פעם בהצעה כי על מנת לעשות זאת, כדאי להכיר את עולמם של התלמידים ולהשתמש לצורך הלמידה, בתחומים קרובים להם.
שימוש באווטארים מהווה הזדמנות מצויינת לעשות זאת.
אווטאר הוא למעשה דמות וירטואלית, שתבצע כל דבר העולה על רוחנו, אם נתכנת אותה לכך.
כיום יש בשוק שפע של תוכנות המאפשרות להשתמש בדמויות אלו. 
בכל תוכנה אפשרויות שונות. האפשרויות רבות כל כך וניתן לבחור דמויות מתחומים שונים: מוסיקה, פוליטיקה, בע"ח ועוד. ניתן  להשמיע את הקולות אותם מציעה התוכנה או להקליט את הקול האישי. כל אחד על פי בחירתו.
שימוש באווטאר הוא למעשה כלי נפלא להעברה של ידע, לשאילת שאלות, או להצגת סיטואציה כל שהיא לתלמידים. כמו כן, התלמידים יכולים להשתמש בעצמם באווטארים לצורך למידה, על פי הנחיית המורה.
אחד היתרונות הגדולים בתוכנות המאפשרות היום שימוש באווטארים הוא קלות תפעולן. אחרי התנסות קצרה, גם תלמידים צעירים יכולים להשתמש בכלי מעין זה.
יתרון נוסף, ומשמעותי לא פחות, הוא היכולת לבחור מתוך מגוון עצום של דמויות, את הדמות שהילדים מכירים או מעריצים. כך לתלמידים יש מוטיבציה ללמידה, וזאת הופכת למעניינת ומהנה.


קישורים לשני אתרים בהם ניתן ללמוד דרך שימוש בדמויות אווטאר:
http://www.xtranormal.com/
http://www.toondoo.com/

יום ראשון, 6 במאי 2012

הכנסת התקשוב למערכת החינוך - כיצד?

בשיעור האחרון בקורס "מדעי החינוך במאה ה - 21" צפינו בסרט "בייביז". הסרט מתעד את שנתם הראשונה של חמישה תינוקות ברחבי העולם. ניתן היה לראות כיצד כל תרבות מתייחסת לגידול התינוקות, לאיזה טיפול פיזי ולאיזה טיפול מנטלי זוכה כל תינוק. הסרט מסתיים בכך שכל תינוק באשר הוא, גדל ועבר את כל שלבי ההתפתחות הרגילים. כולם קמו בסופו של דבר והחלו ללכת ואף לרוץ.
המסר שקיבלתי מסרט זה הוא כי כל תינוק /אדם באשר הוא, יגיע בסופו של דבר לאותו שלב התפתחותי, גם אם עבר בדרך דברים מעט שונים מהאחר.
דבר זה עורר בי תהיות: האם גם אנו במערכת החינוך, נגיע לאותו "שלב התפתחותי" של שילוב התקשוב בהוראה? למרות השונות בין המורים? למרות שכל אחד מגיע מרקע קצת אחר בנושא? האם הקצב, יכולת הלמידה של הנושא, או הגישה של המורים ישפיעו על התהליך? ואם כן, באיזו מידה? האם המערכת פועלת נכון, בכך שהיא מאלצת מורים שגישתם מנוגדת לשילוב התקשוב בהוראה, לעשות זאת בעל  כורחם? האם הדבר יעיל או טוב לתלמידים?
לי באופן אישי, יש אמונה בכך ששילוב התקשוב בהוראה, באופן מושכל, למעשה משדרג את ההוראה, משפר את הלמידה, ומקרב את התכנים הנלמדים אל התלמידים, בכך שמורה משתמש בכלים ויישומים מעולמו של הילד.
עם זאת, בשנים האחרונות, נתקלתי לא פעם, במורים הטוענים כי  למרות הניסיון שלהם ללמוד את הנושא, הם עדיין מתקשים בשימוש בטכנולוגיות החדשות, שהדבר מסרבל את הוראתם, וכי המצב בו התלמידים הופכים למנהלי הטכנולוגיה בשיעור, אינו משרת את מעמדם בכיתה.
אני שואלת את עצמי, האם מערכת החינוך פועלת נכון בכך שהיא מכניסה את בתי הספר לתוכנית התקשוב באופן הדרגתי אך גורף, ללא מתן הכשרה אישית ומותאמת לקצב של כל מורה ומורה במערכת?
מישהו חכם ממני אמר: " גם מסע בין אלפי קילומטר מתחיל בצעד אחד..." (מאו לסה לונג).   

יום שני, 30 באפריל 2012

מחשבים או ספרים?

היום מצאתי את עצמי משווקת את נושא התקשוב, באחד מבתי הספר בו אני מדריכה.
אחת המורות שאלה אותי מה היתרון של המחשב על פני הספר  הכתוב? מדוע צריך כל הזמן לשלב את המחשב בשיעור? היא טענה כי ניתן ללמד באופן איכותי גם ללא כל "האטרקציות" בשיעורים.
היא הוסיפה ואמרה כי אי אפשר לוותר על הכתיבה, שהרי בסופו ל דבר הילדים יאבדו את היכולת לאחוז בעיפרון.
הבנתי מדבריה כי היא מתקשה לקבל את הנושא, ואינה רואה את עצמה כאחת המורות שמלמדות באמצעות המחשב. 
הסכמתי עם חלק מדבריה, ואמרתי כי אכן ניתן ללמד באופן איכותי גם ללא המחשב, אך הוספתי ואמרתי כי אי-אפשר להימנע מהעובדה שמערכת החינוך צועדת לכיוון של שילוב התקשוב בשיעורים, והמחשב הוא כלי המשדרג את רמת ההוראה והלמידה.
הסברתי לה את היתרונות שיש לספרים דיגיטליים ומאגרי מידע מתוקשבים על פני הספרים המודפסים. 
עם זאת, היא המשיכה לטעון כי באופן זה אין אנו למעשה מלמדים את התלמידים למצוא מידע כפי שמצאו בעבר באנציקלופדיה. לא סתרתי את דבריה, אך שאלתי האם לדעתה, עדיין יש רלוונטיות לשיטת החיפוש הישנה. 
אחת מטענותיה הפתיעו אותי מאד. היא טענה כי משרד החינוך היה צריך לאפשר למורים שאינם רוצים לשלב את התקשוב במקצוע ההוראה, פשוט לא לעשות זאת, ולחייב אך ורק את אותם מורים שמתחילים ללמוד זה עתה את מקצוע ההוראה לשלב את התקשוב בעבודתם.
ראיתי מולי "אגוז קשה לפיצוח".
התחלתי לפרוט כל שאלה ואמירה שלה לפרטים הקטנים ביותר, החל מהיכולת של אנשים שונים לקבל שינויים ועד לדוגמאות כיצד ניתן לשלב את התקשוב בנושאים שונים שהעלתה אותה מורה. 
לא סתרתי את דבריה, אלא ניגשתי אליה מתוך הבנת הקושי בו היא נמצאת. כמו כן, חיזקתי חלק מהדברים שאמרה, והסכמתי כי אין לוותר על הכתיבה ככתיבה ולא כהקלדה, אין לוותר על התצפיות בחצר ביה"ס ואין לוותר על עריכת ניסויים, ועוד כהנה וכהנה דוגמאות. 
תוך כדי הדיון חשתי כי אינני מדברת אך ורק עם אותה מורה, אלא מדברת גם עם עצמי. מציינת לעצמי בקול נקודות ודברים חשובים, וכיצד אני רואה את שילוב התקשוב בהוראה ובלמידה.
שמחתי על ההזדמנות שנתנה לי המורה, להעלות על שפתיי את ה"אני מאמין" שלי בכל הנוגע לתקשוב.
שמחתי עוד יותר כי בתום שעה של דיונים, שאלות ותהיות, אמרה אותה מורה כי כעת יש לה "חומר למחשבה".

יום שבת, 21 באפריל 2012

dropbox - כדי לחסוך זמן ומקום יקרים.

השבוע נחשפתי כמו שאר חברי לכיתה ליישום הענן - dropbox. 
בעיני אחד היתרונות של יישום זה הוא בכך שכל הספריות, הקבצים,התמונות או כל חומר אחר שנמצא על המחשב האישי, יכול לא להיות עליו, אלא פשוט להישמר אי שם על איזשהו ענן אינטרנטי. יתרון זה הוא יתרון עצום, כיוון שמי מאיתנו לא חווה היעלמות קבצים או תמונות בגלל סיבה זו או אחרת. נכון שניתן לשחזר את כל מה שהיה אי פעם על המחשב, ולהעלות הכל מחדש, אך מי באמת ניסה זאת, ואם כן, כמה זמן השחזור דרש מאיתנו? ולמה לא להשתמש בכלי פשוט וחינמי כמו ה-dropbox שיקל עלינו? הרי זו מהות הטכנולוגיה לא? להקל עלינו?

יום ראשון, 15 באפריל 2012

אפלקציה חדשה mezeze - הסוף המוחלט לפרטיות?



כולם כבר יודעים שבעידן הפייסבוק, הטוויטר, ה - instagram ושאר רשתות חברתיות למיניהן, הפרטיות היא דבר שהולך ומצטמצם מיום ליום, מרגע לרגע.
יש המנסים עדיין לשמור על פרטיותם מסיבות רבות ושונות. חלק מן האנשים עושים זאת בשל עיסוקם המחייב שמירה על פרטיות (אנשי ביטחון, שרים וכד'), חלק כדי להגן על עצמם וחלק פשוט אינם מעוניינים לחשוף את עצמם לרבים.
היום נתקלתי בכתבה באתר nana 10 על אפלקציה חדשה, "מי זה זה?"  - mezeze - היא נקראת. מעין מאגר של אנשי קשר, החושף מספרים חסומים. כיצד נוצר המאגר? הוא נבנה מרשימות של אנשי קשר, שבעלי טלפונים סלולאריים, "הועילו בטובם" לנדב לטובת אותו מאגר. ייתכן כי שמו של כל אחד מאיתנו נמצא זה עתה במאגר זה, ואנו איננו יודעים על כך, שכן מישהו ממכרינו שיתף את רשימת אנשי הקשר שלו באותה אפלקציה.
האפלקציה למעשה גורמת לכל מי שרשם את מספרו כ"מספר חסום", אך נמצא במאגר, להיות חשוף לעיני כל מי שהוריד את האפלקציה לסלולאר שלו.
ככל שעובר הזמן וככל שמתפתחת הטכנולוגיה, תוהה אני עד כמה ולמי יהיו חיינו האישיים חשופים. האם החשיפה והשיתופיות טובה לנו? אם כן במה? ואם לא, מדוע לא?


כנסו לקישור כדי לשמוע ולראות כיצד עובדת האפלקציה החדשה:    MeZeZe

יום שישי, 30 במרץ 2012

עברה כבר יממה שלמה מאתמול. אתמול - היום שבו התנסיתי לראשונה בשימוש בשני הכלים "וימבה" ו"סקייפ". מעל עשרים וארבע שעות עברו ואני עדיין מנסה לברר עם עצמי, מה ואיך בדיוק אני מרגישה לגבי אותה התנסות. האם אני  חושבת שאלו כלים טובים?  יעילים? נוחים לשימוש עם תלמידים? או ללימודים בלבד? האמת היא שלאור ההתנסות מאתמול, אין לי ממש מושג. התנתקתי, התחברתי, התנתקתי, התחברתי, שוב התנתקתי ושוב התחברתי ושוב התנתקתי ושוב התחברתי.... כל כך הרבה ניתוקים וחיבורים מחדש היו לאורך אותה שעה, כך שעדיין לא החלטתי האם זה היה מתסכל או משעשע. אני אסתכל על חצי הכוס המלאה ואומר שזה היה משעשע.
האמת היא שעל וימבה לא שמעתי כלל, וזו הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי ביישום הזה.
הסקייפ הוא כבר סיפור אחר. עליו כבר שמעתי בעבר שבחים רבים, ועל איך שבני משפחתי מדברים זה עם זה כאשר אחד מהם נמצא בחו"ל.  אין לי דעה על הסקייפ כרגע. אולי כשאסע לחו"ל.....
מה שאני מבינה מכל התנסות כזו, הוא שדרושה יותר מפעם אחת של התנסות כדי להבין במה מדובר, כדי לצבור נסיון, וכדי לגבש דעה על אותו יישום.
בינתיים, לכל המתחילים כמוני, הנה סרטון הדרכה קצר על השימוש בסקייפ 



ועל השימוש בוימבה



לימור.

יום רביעי, 21 במרץ 2012

הרהורים לפני השינה.....
כל כך מעט זמן וכל כך הרבה דברים ללמוד......  כמה יישומים, כמה כלים..... goole sites, linoit, google docs, google earth, google maps..... פעם אמרו לי שאני נחשבת מתוקשבת..... היום אני נזכרת באמירה הזו ומבינה שכל יום שעובר היא הופכת לפחות מתאימה לי יותר ויותר.
כל שבוע אני נחשפת לעוד ועוד כלים שלא הכרתי..... פרויקט Street View, יומן גוגל, Google Moderator, PREZI, Flipping Book......... צריך ללמוד את הכל, להספיק, כי מחר יצוצו עוד כלים ויישומים חדשים.
לא מספיקה... לא עומדת בקצב.... כמה כלים.... כמה יישומים.... FlipSnack, Popplet, Zondle,  אם אפסיק להתעדכן, אם לא אתרגל, אם רק אעצור לרגע, לרגע אחד בלבד, כבר אהיה מאחור, כי כולם כבר יודעים שלעמוד היום במקום, זה בעצם ללכת אחורה. לא רוצה להיות אחרונה, אבל האם אי אפשר לעצור לרגע? לקחת נשימה ארוכה? לחשוב מה אנחנו עושים פה בים הזה של התקשוב? מנסה לא לטבוע,   להישאר עם הראש מחוץ למים..... לא מפסיקה לחשוב על זה.... מנסה להספיק..... מנסה לעמוד בקצב.... helppppp!!!!

יום שלישי, 20 במרץ 2012

אז למה לכתוב בלוג? שאלה טובה. 
אולי נתחיל בשאלה מה זה בעצם בלוג? בלוג הוא יומן רשת. יומן... יומן... יומן רשת...
יומן רגיל? שכותבים בו פגישות? אולי יומן כמו שכתבתי שהייתי ילדה? כזה שמספרים לו את כל הסודות?
איזה סוג של יומן הבלוג הזה יהיה???
הבלוג הזה יהיה היומן שלי במהלך הלימודים. כזה שאכתוב בו בעצמי, אבל גם כזה שיוכלו לכתוב בו גם אחרים.
מה ייכתב בו? כל מיני דברים. דברים שקשורים בלימודים, בהתפתחות האישית שלי ובשינויים של מתחוללים ויתחוללו בנו במהלך לימודים אלה.
זה יהיה המקום שלי להביע את דעותיי, מחשבותיי והירהוריי על הנושאים עליהם אני לומדת ובהם אני עוסקת, ואילולא בלוג זה, ייתכן ולא הייתי מביעה אותם בפומבי.
זה יהיה גם המקום שלכם לשתף אותי, להגיב ולהביע דעה על הנושאים שיעלו עם הזמן.
אז הנה חברים! יוצאים לדרך!
בהצלחה!!!