היום מצאתי את עצמי משווקת את נושא התקשוב, באחד מבתי הספר בו אני מדריכה.
אחת המורות שאלה אותי מה היתרון של המחשב על פני הספר הכתוב? מדוע צריך כל הזמן לשלב את המחשב בשיעור? היא טענה כי ניתן ללמד באופן איכותי גם ללא כל "האטרקציות" בשיעורים.
היא הוסיפה ואמרה כי אי אפשר לוותר על הכתיבה, שהרי בסופו ל דבר הילדים יאבדו את היכולת לאחוז בעיפרון.
הבנתי מדבריה כי היא מתקשה לקבל את הנושא, ואינה רואה את עצמה כאחת המורות שמלמדות באמצעות המחשב.
הסכמתי עם חלק מדבריה, ואמרתי כי אכן ניתן ללמד באופן איכותי גם ללא המחשב, אך הוספתי ואמרתי כי אי-אפשר להימנע מהעובדה שמערכת החינוך צועדת לכיוון של שילוב התקשוב בשיעורים, והמחשב הוא כלי המשדרג את רמת ההוראה והלמידה.
הסברתי לה את היתרונות שיש לספרים דיגיטליים ומאגרי מידע מתוקשבים על פני הספרים המודפסים.
עם זאת, היא המשיכה לטעון כי באופן זה אין אנו למעשה מלמדים את התלמידים למצוא מידע כפי שמצאו בעבר באנציקלופדיה. לא סתרתי את דבריה, אך שאלתי האם לדעתה, עדיין יש רלוונטיות לשיטת החיפוש הישנה.
אחת מטענותיה הפתיעו אותי מאד. היא טענה כי משרד החינוך היה צריך לאפשר למורים שאינם רוצים לשלב את התקשוב במקצוע ההוראה, פשוט לא לעשות זאת, ולחייב אך ורק את אותם מורים שמתחילים ללמוד זה עתה את מקצוע ההוראה לשלב את התקשוב בעבודתם.
ראיתי מולי "אגוז קשה לפיצוח".
התחלתי לפרוט כל שאלה ואמירה שלה לפרטים הקטנים ביותר, החל מהיכולת של אנשים שונים לקבל שינויים ועד לדוגמאות כיצד ניתן לשלב את התקשוב בנושאים שונים שהעלתה אותה מורה.
לא סתרתי את דבריה, אלא ניגשתי אליה מתוך הבנת הקושי בו היא נמצאת. כמו כן, חיזקתי חלק מהדברים שאמרה, והסכמתי כי אין לוותר על הכתיבה ככתיבה ולא כהקלדה, אין לוותר על התצפיות בחצר ביה"ס ואין לוותר על עריכת ניסויים, ועוד כהנה וכהנה דוגמאות.
תוך כדי הדיון חשתי כי אינני מדברת אך ורק עם אותה מורה, אלא מדברת גם עם עצמי. מציינת לעצמי בקול נקודות ודברים חשובים, וכיצד אני רואה את שילוב התקשוב בהוראה ובלמידה.
שמחתי על ההזדמנות שנתנה לי המורה, להעלות על שפתיי את ה"אני מאמין" שלי בכל הנוגע לתקשוב.
שמחתי עוד יותר כי בתום שעה של דיונים, שאלות ותהיות, אמרה אותה מורה כי כעת יש לה "חומר למחשבה".
אחת המורות שאלה אותי מה היתרון של המחשב על פני הספר הכתוב? מדוע צריך כל הזמן לשלב את המחשב בשיעור? היא טענה כי ניתן ללמד באופן איכותי גם ללא כל "האטרקציות" בשיעורים.
היא הוסיפה ואמרה כי אי אפשר לוותר על הכתיבה, שהרי בסופו ל דבר הילדים יאבדו את היכולת לאחוז בעיפרון.
הבנתי מדבריה כי היא מתקשה לקבל את הנושא, ואינה רואה את עצמה כאחת המורות שמלמדות באמצעות המחשב.
הסכמתי עם חלק מדבריה, ואמרתי כי אכן ניתן ללמד באופן איכותי גם ללא המחשב, אך הוספתי ואמרתי כי אי-אפשר להימנע מהעובדה שמערכת החינוך צועדת לכיוון של שילוב התקשוב בשיעורים, והמחשב הוא כלי המשדרג את רמת ההוראה והלמידה.
הסברתי לה את היתרונות שיש לספרים דיגיטליים ומאגרי מידע מתוקשבים על פני הספרים המודפסים.
עם זאת, היא המשיכה לטעון כי באופן זה אין אנו למעשה מלמדים את התלמידים למצוא מידע כפי שמצאו בעבר באנציקלופדיה. לא סתרתי את דבריה, אך שאלתי האם לדעתה, עדיין יש רלוונטיות לשיטת החיפוש הישנה.
אחת מטענותיה הפתיעו אותי מאד. היא טענה כי משרד החינוך היה צריך לאפשר למורים שאינם רוצים לשלב את התקשוב במקצוע ההוראה, פשוט לא לעשות זאת, ולחייב אך ורק את אותם מורים שמתחילים ללמוד זה עתה את מקצוע ההוראה לשלב את התקשוב בעבודתם.
ראיתי מולי "אגוז קשה לפיצוח".
התחלתי לפרוט כל שאלה ואמירה שלה לפרטים הקטנים ביותר, החל מהיכולת של אנשים שונים לקבל שינויים ועד לדוגמאות כיצד ניתן לשלב את התקשוב בנושאים שונים שהעלתה אותה מורה.
לא סתרתי את דבריה, אלא ניגשתי אליה מתוך הבנת הקושי בו היא נמצאת. כמו כן, חיזקתי חלק מהדברים שאמרה, והסכמתי כי אין לוותר על הכתיבה ככתיבה ולא כהקלדה, אין לוותר על התצפיות בחצר ביה"ס ואין לוותר על עריכת ניסויים, ועוד כהנה וכהנה דוגמאות.
תוך כדי הדיון חשתי כי אינני מדברת אך ורק עם אותה מורה, אלא מדברת גם עם עצמי. מציינת לעצמי בקול נקודות ודברים חשובים, וכיצד אני רואה את שילוב התקשוב בהוראה ובלמידה.
שמחתי על ההזדמנות שנתנה לי המורה, להעלות על שפתיי את ה"אני מאמין" שלי בכל הנוגע לתקשוב.
שמחתי עוד יותר כי בתום שעה של דיונים, שאלות ותהיות, אמרה אותה מורה כי כעת יש לה "חומר למחשבה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה