יום שלישי, 28 באוגוסט 2012

בטיחות ברשת

עם פתיחת שנת הלימודים מצאתי לנכון לעסוק בבטיחות ברשת החברתית "פייסבוק".
כידוע הפייסבוק הפך למדד של מקובלות חברתית בקרב אנשים רבים ובמיוחד בקרב בני נוער. פועל יוצא של הדבר הוא,  כמות החברים שלך ברשת. ככל שאתה חבר של יותר אנשים כך אתה נחשב מקובל יותר. פעמים רבות האנשים שנחשבים חברים שלך בפייסבוק, אינם חברים קרובים ואינך נמצא איתם בקשר קרוב. דבר זה יוצר מצב בו אתה חשוף בפעילויותך לאנשים שונים, שאולי לא היית מעוניין לקבל את תגובותיהם על פעילות זו או אחרת שלך או על תמונה כלשהי שהעלת לפייסבוק.
במקרים לא מעטים הפייסבוק הופך לכר פורה של הצקות והקנטות של בני נוער זה את זה, פעמים רבות הדבר אף מגיע לידי איומים, שלצערנו גם מתממשים לאחר שעות הלימודים במציאות החיה ולא זו הוירטואלית.
האם לנו המבוגרים יש יכולת לשלוט במה שקורה עם הנוער בפייסבוק? ואם כן, כיצד?
התשובה לכך מורכבת ומתחילה בחינוך. חינוך שאינו קשור דווקא בהיבט הדיגיטלי, אלא חינוך הקשור לעצם היותינו בני אדם. על הילדים להבין כי הצקה והקנטה ברשת, הינה כהצקה והקנטה פנים מול פנים.
אז נכון שישנם ילדים שמביעים את עצמם ברשת יותר מאשר פנים אל פנים, אך אם הם עושים שימוש לרעה בכלי זה, זהו מקומנו כהורים להתערב.
אם כן כיצד ועד כמה? רצוי כמובן לשוחח עם הילדים על בטיחות ברשת ועל סכנות העלולות להתרחש בה. כמו כן, כדאי לשוחח על קוד דיבור מכובד ברשת ובאופן כללי, ועל כך שהרשת אינה נועדה לשימוש לרעה.
בגילאים הצעירים אפשר ורצוי לשבת עם הילד ולראות מה הוא עושה בפייסבוק ומי הם הילדים והאנשים איתם הוא נמצא בקשר.
בגילאי גיל ההתבגרות הדבר קשה קצת יותר. המתבגרים אינם מעוניינים כי נתערב בחייהם, ובטח שלא "נחטט" להם בפייסבוק. אם כן מה עושים? ראשית חשוב שתהיה פתיחות בין הילד להורה כך שהוא ירצה לספר ולשתף את ההורה במעט מהפרטים בחייו. במידה והדבר אינו כך, קיימות היום בשוק לא מעט אפשרויות למעקב אחר הנעשה במחשב.
מה אתם עושים כדי להגן על ילדכם?

 

יום ראשון, 26 באוגוסט 2012

בלוגרים קטנים

ביום שישי האחרון פורסמה בעיתון "ישראל היום" הכתבה "הילד מהבלוג" מאת סיגל ארביטמן. הכתבה עוסקת בילדים שכותבים בלוג. כתיבתם עוסקת לרוב בעולמם הפרטי. חלקם מספרים בכתבה, כיצד התפתח הבלוג שלהם וכיצד למדו לעניין את הקוראים. בבלוג הילדים "כותבים, עונים, מתווכחים, מנהלים קהילות ומשפיעים על חייהם של המונים (מתוך כותרת המשנה לכתבה).
מסתבר כי תופעה זו הולכת ומתרחבת, וגם את התופעה הזו ניתן לגייס לטובת החינוך.
הרי מהו בעצם בלוג? יומן כתיבה ממוחשב. לפני עשרים או שלושים שנים, ילדים רבים כתבו יומן. נכון, היומן היה אישי, ולא כל אחד יכול היה לקרוא בו, זאת להבדיל מן הבלוג, שחשוף לכל.  יש בכך חסרונות (ולא מעט סכנות - התייחסות לכך בפוסט נפרד) אבל גם יתרונות רבים.
הבלוג הוא אמצעי כתיבה. כתיבה חופשית או מכוונת. אם המורה יחליט להשתמש בכלי זה כאמצעי לימוד, הוא "יהרוג שתי ציפורים בכמה אחת" - ראשית הוא יקיים פעילות לימודית שעושה שימוש בעולמם של הילדים, ושנית הילדים יתרגלו את כישורי הכתיבה שלהם בדרך חוויתית.
כיוון שהבלוג חשוף לכל, התלמידים מרגישים צורך לכתוב כתיבה ברורה, מובנת לקורא, עניינית ומעניינת. הם יכולים לקרוא את הבלוגים של חבריהם, להתרשם מהם, להשוות אותם לאלו שלהם ועוד - הערכת עמיתים, לא? הבלוגים גם מאפשרים הערכה מעצבת, הערכה לאורך זמן, הערכה המודדת התפתחות של התלמיד, לגבי נושא זה או אחר.
לסיכום, הילדים של היום כותבים. אז נכון, אולי לא בשיטה המסורתית עם העט והדף. אבל כבר אמרנו - הזמנים השתנו , החינוך משתנה. הילדים של היום השתנו. הם לא אותם ילדים שהיינו אנו. אבל הילדים האלה של היום הם ילדים כותבים. כותבים הרבה. בבלוגים שלהם. הם פשוט בלוגרים קטנים.

יום שבת, 25 באוגוסט 2012

אפלקציות חינוכיות

אני אוהבת לשחק טריוויה. אני יודעת שגם התלמידים אוהבים זאת. אבל בלי שנשים לב, מה בעצם אנחנו עושים כשאנחנו משחקים בטריוויה? מהו בעצם משחק הטריוויה? לא בוחנים את עצמנו על איזשהו נושא נבחר? מזכיר למישהו מבחן עם שאלות "אמריקיות"? עם תשובות רבות ברירה?
אז מישהו חכם החליט לעשות אפלקציה כזו, אפלקציה חינוכית. ומי שאוהב את זה אלו כמובן התלמידים. לא כולם באותה מידה, אבל די ברור שרובם מעדיפים ללמוד חומר לימודי באמצעות משחק טריוויה ולא בשיעור רגיל.
זוהי בעיני שיטה טובה לשינון נושאים  ולחזרה על חומר לקראת מבחן, באמצע שיעור או כמבדק/משחק לאיתור ידע קודם.
קיימות אפלקציות שונות בשוק שאיתם לומדים התלמידים. ניתן להתקדם בהן באופן  עצמאי ברמות השונות וגם תלמיד בכיתה ג' יכול להגיע לדרגה של תלמיד כיתה ח'.
ושוב נשאלת השאלה: והיכן המורה? מה תפקידו בעידן זה? בעידן בו האפלקציות השונות מאפשרות לתלמיד ללמוד חומר?
אז התשובה נשארה בעינה.
בעידן הידע, המורה כבר אינו מקנה ידע, תפקידו השתנה. המורה מלמד אסטרטגיה, מכוון, מסייע ותומך בתלמיד.
אז נכון, יש עוד אפלקציה בשוק. אפלקציה שהמורה יכול להיעזר  בה לצרכיו וכמובן לצורכי תלמידיו.
אז תהנו!


קישור לכתבה בנושא: מתוך חדשות ערוץ 2
http://www.mako.co.il/news-channel2/Channel-2-Newscast/Article-c8fd927fbb45931017.htm

יום רביעי, 22 באוגוסט 2012

הטכנולוגיה הופכת את החינוך לאנושי יותר?

"מטרתנו היא להשתמש בטכנולוגיה כדי לתת חינוך אנושי יותר".
משפט זה נאמר ע"י סלמאן חאן בהרצאתו "הבה נשתמש בוידאו כדי להמציא מחדש את החינוך".
כיצד טכנולוגיה יכולה להיות אנושית? כיצד היא יכולה להפוך את החינוך אנושי יותר? טכנלוגיה היא לא משהו דומם? האם כאשר משתמשים ביותר ויותר טכנולוגיה הולכת ונעלמת האנושיות? האם נעלמים הקשרים החברתיים? האם נעלם הקשר האנושי?
בהרצאה של סלמאן חאן (TED) ניתן לקבל תשובות לשאלות אלה. תשובות שאולי רבים מאיתנו היו עונים עליהם אחרת לפני הצפייה בהרצאה.
חאן מספר על שילוב של סרטוני למידה שהעלה ל- youtube. בתחילה במטרה ללמד את בני דודו. כאשר החל לקבל על הסרטונים תגובות של ילדים ואף של מורים, החל להפיץ יותר ויותר סרטונים לימודים במגוון נושאים, עד כי היום קיימת ספריה עשירה של אותם סרטים. אקדמיית חאן - זהו שמה.
למעשה כל סרטון הוא שיעור בפני עצמו. אם כך, היכן מקומו של המורה?
ראשית השימוש בכל מערכת השיעורים המצולמים הללו מאפשרת לתלמיד ללמוד בקצב האישי שלו. באופן זה יכול המורה לעקוב ולראות היכן נמצא כל אחד מתלמידיו, באיזה שלב של הלמידה. המורה יכול להחליט למי הוא ניגש ומסייע, שכן, כעת התפנה זמן ההקנייה לכלל הכיתה או לקבוצה של תלמידים והפך לזמן אישי. ההקנייה נעשית באמצעות הוידאו, כך לפעמים גם התרגול בכיתה ושיעורי הבית.
כך מאפשרת הטכנולוגיה חינוך איש יותר ובשל כך אנושי יותר.
אכן, ככל שנוצרים יותר מפגשים אישיים בין מורה לתלמיד, מתחזק הקשר ביניהם, המורה בונה אמון בינו לבין תלמידיו, מעניק תשומת לב, וקשוב לצרכיו הלימודיים והאישיים.
מפגשים אישיים אלה נוצרים גם ללא הטכנולוגיה. אנו מקיימים את אותם מפגשים באופן טבעי במהלך עבודתנו כמורים, אך כיום אי אפשר להתעלם מהצורך להשתמש בטכנולוגיה ולשלב את התקשוב בהוראה, ואם השיעורים המצולמים קיימים ברשת, והם זמינים וניתנים לשימוש חופשי, מדוע לא לנצלם ולשלב את הטכנולוגיה והחינוך האנושי יחד?



 

יום רביעי, 8 באוגוסט 2012

רשתות חברתיות והגיל השלישי

במסגרת השיעור "היבטים גלובליים בתקשוב" ערכנו סקר בנושא "הפער הדיגיטלי" בקרב אנשים בסביבה הקרובה לנו. היה עלינו להשוות את נתוני הסקר לנתונים דומים שנאספו במחקר עולמי.
אחת הנקודות להתייחסות הייתה מקומן של הרשתות החברתיות אצל בני הגיל השלישי.
הופתעתי לגלות כי התוצאות בסקר שערכנו אנו, הראו כי בני הגיל השלישי אינם פעילים ברשתות החברתיות באותה מידה שבה פעילים בני גיל זה בעולם.
נראה כי לאנשים מבוגרים יש יותר זמן פנוי, ובשל עובדה זו יש להם אפשרות להקדיש חלק ניכר מזמנם לפעילות ברשתות החברתיות.
אכן לרשתות חברתיות יתרונות רבים. רשתות אלה מציעות אפשרויות לקשרי חברויות, שאולי לא היו נוצרים בלעדי אותה רשת. כמו כן, יש אפשרות לעקוב אחר חייהם של האנשים הקרובים לנו, לשתף את האחרים בחיינו, לשחק בשפע המשחקים שמציעה הרשת ועוד ועד.
על פי מאמרו של דר' יובל דרור, ככל שעולה הגיל כך גם עולה זמן הפעילות ברשתות חברתיות.
אם כן, מדוע תוצאות הסקר שערכנו במסגרת השיעור אינן תואמות לאותן תוצאות עולמיות בנושא? במה שונה החברה הישראלית (או לפחות חלק ממנה, אלה שעלו  בסקר שלנו) מהחברה הכלל עולמית?
ניתן להעלות השערות רבות על מנת למצוא פתרון לסתירה זו.
אחת ההשערות יכולה להיות קשורה לעובדה כי האוכלוסיה החיה בישראל היא אוכלוסיה רב תרבותית. כלומר, אוסף של תרבויות שונות ומגוונות: יהודים ערבים ונוצרים, מזרח ומערב, אשכנזים וספרדים, דתיים וחילוניים.
לכל תרבות מנהגים וחוקים משלה, כל תרבות בוחרת להגיב באופן שונה אל העידן הדיגיטלי. יש הרואים בקידמה הדיגיטאלית איום, או חשיפה שלילית ויש הרואים בה הזדמנות לראות עולם.
השערה אחרת, המתייחסת באופן ספציפי לבני השישים ומעלה, יכולה להיות כי יש כאלה מבני הגיל השלישי שחוששים מפני המחשב, חוששים שלא ידעו לשחזר פעולה כזו או אחרת או פשוט "יהרסו הכל". חלקם אולי מתביישים בחוסר היכולת שלהם לעשות פעולות פשוטות במחשב ואולי לא רוצים להיות ללעג בפני הדור הצעיר.
ניתן להעלות השערות רבות בנוגע לתוצאות הסותרות שעלו בקרב הנשאלים בסקר המקומי לעומת הנשאלים במחקר העולמי. אך רוצה אני להתייחס להשערה נוספת אחת ואחרונה לפתרון אותה סתירה. השערה זו מתייחסת לסקר ככלי מחקרי. 
כאשר עורכים סקר ומעוניינים להגיע לתוצאות מיהמנות ככל האפשר, יש לערוך אותו בקרב מספר מינימלי של נשאלים. כיוון שמספר הנשאלים בסקר שערכנו היה מצומצם באופן יחסי, ומתוך אותו מספר, מספרם של בני הגיל השלישי היה מצומצם עוד יותר, ייתכן כי התוצאות לא היוו מדגם מייצג של כלל האוכלוסיה הישראלית, ומתוך כך עלתה הסתירה בתוצאות. על מנת לערוך השוואה מהימנה יותר בנושא, יש להגדיל את מספר הנשאלים או להתמקד באוכלוסיית בני הגיל השלישי בלבד לצורך המחקר.
מהי ההשערה שלכם לסתירה שעלתה ? כיצד הייתם אתם פותרים סתירה זו?

יום שלישי, 7 באוגוסט 2012

שילוב סרטונים בהוראה.


מורים המשלבים תקשוב בהוראתם עושים שימוש בסרטונים, הדמיות וסימולציות באופן טבעי ואוטומטי.  על מנת שההוראה תהיה מיטבית, חשוב לבדוק את הסרטונים ושאר אמצעי ההמחשה בהם משתמשים. חשוב לדעת מי עומד מאחוריהם, מה מקורם וכן עבור מי או לשם מה הם נוצרו.
פעמים רבות מורים מקלים על עצמם ומשתמשים בשיעורים בסרטונים שהועלו ל-
youtube, או לאתרי סרטונים אחרים הפתוחים לכל אדם המבקש להעלות סרטון זה או אחר לרשת. רצוי כמובן לראות את הסרטון קודם העלאתו בשיעור – כדאי  שריקוד הדבורה יהיה אכן "ריקוד הדבורה" ולא קבוצת זאטוטים המרקדים במסיבת גן מחופשים לדבורים.
לסרטונים ולשאר ההדמיות חשיבות רבה בשיעורים. יש לסרטונים אלה ערך מוסף במתן מענה לשונות לומדים.
כמו כן, חשוב שלהקרנת הסרטון תתלווה מטלת צפייה. מטלת צפייה משנה את המיקוד מ: על מה צופים ל: איך צופים.
בנוסף חשוב כי הסרטון יבוא במקום המתאים בשיעור – בתחילתו, בסופו או בגוף השיעור עצמו- בהתאם לשיקול דעתו של המורה ולמטרות אותן הוא מעוניין להשיג.
החוכמה אינה שימוש בסרטון בלבד, אלא בשימוש מושכל באמצעי מעין זה.

קישור לאתר סרטונים מתורגמים: http://dotsub.com/

מה קורה כשיש תקלות בבלוג

וואו!!  כל כך הרבה זמן לא כתבתי!! ככה זה כשיש תקלות טכניות.  לעתים התקלות הן כאלה שאף אחד לא יודע כיצד לפתור אותן, ועד שמגיעים לאדם הנכון לוקח זמן.
התקלה הזו גרמה לי לחשוב מחשבות רבות בהקשר לתקלות טכניות שעלולות להיווצר בשיעור.
מורים רבים חוששים מהעובדה שחוסר היכולת או חוסר הידע הטכני שלהם במחשבים עלול "להפיל" את השיעור, לכן אולי מעדיפים לא להתעסק עם כל נושא התקשוב.
אז ראשית, אני רוצה לומר: נכון, מערכת החינוך מתקדמת כל שנה יותר ויותר לקראת הוראה מתוקשבת, ואנו מוצאים יותר ויותר, בהתאם לתוכנית התקשוב הלאומית, בתי ספר בהם מתקיימים שיעורים מתוקשבים. אך אין זה אומר שעלינו לוותר על ההוראה גם ללא המחשב. אין זה אומר שכל חוויות ההוראה והלמידה צריכה להיות במאת האחוזים הוראה ולמידה משולבות תקשוב.
שנית, כל מורה צריך לדעת כי גם אם הכין שיעור משולב תקשוב והוא נתקל בבעיות אלו ואחרות בשיעור (בינינו, למי מאיתנו זה לא קרה פעם או פעמיים? ), בעיות שלא אפשרו להמשיך בפעילויות המתוקשבות, עליו להיות מוכן ללמד את הנושא גם ללא אותו כלי - ללא המחשב.
רוצה אני לחשוב שהמורים ברובם, הם יצירתיים וגמישים מספיק על מנת לערוך את השינוי בשיעור במידה ונתקלים בבעיות טכניות, שצברו מספיק נסיון על מנת למצוא את הדרך לליבם ומוחם של התלמידים גם ללא המחשב.
ולסיום, נכון שהמחשבים הפכו להיות חלק בלתי נפרד בחיי היומיום של רוב בני האדם בחברה המערבית, אין זה אומר כי הפכנו משועבדים למחשב. עלינו לזכור כי אנו בני האדם, שולטים במחשב ולא להיפך. בתנ"ך כתוב: "מותר האדם מן הבהמה", אולי היום ברוח העידן הדיגיטלי נאמר: "מותר האדם מן המכונה?"


מתוך אתר: orianit.edu-negev.gov.il