בשבוע האחרון שמעתי בהרצאתה של הפסיכולוגית איריס שחר לביא על השפעתה של הגלישה ברשת על ילדים צעירים ומתבגרים. עוד באותו היום ניגש אליי בני, מתבגר בעצמו, בהתלהבות. "אמא" הוא קרא "הורדתי אפלקציה שמראה כמה שעות גלשתי החודש בפייסבוק". הוא הראה לי את מספר שעות הגלישה, ואני חשבתי בליבי מה משמעות המספר הזה? האם אלו שעות הבילוי עם חבריו, האם בשעות אלו הוא משחק, או שאולי? אולי הוא למד באמצעות הרשת?
ילדים רבים ומתבגרים בפרט מבלים שעות רבות מול המחשב בגלישה באינטרנט. נכון, הזמנים השתנו, וכך גם אופן הבילוי של הילדים. היום הורים רבים אולי היו מעוניינים שילדיהם יבלו יותר בחוץ, באוויר הפתוח, אך בו בזמן גם מבינים ומקבלים את העובדה כי הבילוי המועדף על ילדיהם המתבגרים הוא בילוי מול המחשב.
אך האם אנחנו ההורים יודעים מה קורה לילדים מול המחשב? באילו אתרים הם גולשים? האם הילדים מבחינים אילו אתרים טובים יותר עבורם ואילו טובים פחות? האם הם גולשים מול אנשים מוכרים להם או גם מול החברים של החברים של החברים שלהם? והאם הם מבינים כי אותם חברים של חברים של חברים הם לאו דווקא חברים אלא למעשה זרים עבורם?
החלטתי לבדוק קצת יותר לעומק את הנושא עם ילדיי ועם מתבגרים נוספים. גיליתי שהרשת מהווה חלק גדול מחיי החברה שלהם, שהפייסבוק הוא כלי פרסומי שיווקי של עצמם בחברה, שברבים ממשחקי הרשת למעשה יוצרים עולמות דמיוניים. וכדי לבנות את אותו עולם דמיוני, על הילדים לנקוט באסטרגיות שונות כמו תכנון פעולות מראש, או בחירה מושכלת של חומרים לבנייה, ומה צריך לעשות כדי להרוויח את הכסף הוירטואלי על מנת לרכוש חומרים או מבנים לבניית אותו עולם. הילדים מנהלים משא ומתן עם אנשים מוכרים ומוכרים פחות. וכל זאת תחת שמות דמיוניים, דבר המונע את חשיפתם בפני גורמים לא ידידותיים.
לאט לאט הבנתי שהרשת למעשה נותנת מענה בצורת משחק לדור הילדים והמתבגרים של היום, ובאופן מסויים גם מכינה אותם לעולם האמיתי. פיתוח אסטרטגיות של משא ומתן, מיקוח, תכנון וכד' הם בעצם הכנה לחיים האמיתיים.
אנחנו ההורים צריכים לתת אמון בילדינו, אך עם זאת גם להתעניין במה שהם עושים ברשת תוך כדי פיקוח מעודן. אולי אפילו לשחק איתם באותו עולם וירטואלי, ולספק להם אתגרים לפתרון, אולי אף לעזור להם ביצירת אותו עולם, כל זאת תוך כדי מעקב ושליטה מעטה בנעשה. להיות שם תוך כדי "שחרור החבל עבורם". להיות שם כדי לעזור, לשמור ולהגן. פשוט להיות שם בשבילם.
ילדים רבים ומתבגרים בפרט מבלים שעות רבות מול המחשב בגלישה באינטרנט. נכון, הזמנים השתנו, וכך גם אופן הבילוי של הילדים. היום הורים רבים אולי היו מעוניינים שילדיהם יבלו יותר בחוץ, באוויר הפתוח, אך בו בזמן גם מבינים ומקבלים את העובדה כי הבילוי המועדף על ילדיהם המתבגרים הוא בילוי מול המחשב.
אך האם אנחנו ההורים יודעים מה קורה לילדים מול המחשב? באילו אתרים הם גולשים? האם הילדים מבחינים אילו אתרים טובים יותר עבורם ואילו טובים פחות? האם הם גולשים מול אנשים מוכרים להם או גם מול החברים של החברים של החברים שלהם? והאם הם מבינים כי אותם חברים של חברים של חברים הם לאו דווקא חברים אלא למעשה זרים עבורם?
החלטתי לבדוק קצת יותר לעומק את הנושא עם ילדיי ועם מתבגרים נוספים. גיליתי שהרשת מהווה חלק גדול מחיי החברה שלהם, שהפייסבוק הוא כלי פרסומי שיווקי של עצמם בחברה, שברבים ממשחקי הרשת למעשה יוצרים עולמות דמיוניים. וכדי לבנות את אותו עולם דמיוני, על הילדים לנקוט באסטרגיות שונות כמו תכנון פעולות מראש, או בחירה מושכלת של חומרים לבנייה, ומה צריך לעשות כדי להרוויח את הכסף הוירטואלי על מנת לרכוש חומרים או מבנים לבניית אותו עולם. הילדים מנהלים משא ומתן עם אנשים מוכרים ומוכרים פחות. וכל זאת תחת שמות דמיוניים, דבר המונע את חשיפתם בפני גורמים לא ידידותיים.
לאט לאט הבנתי שהרשת למעשה נותנת מענה בצורת משחק לדור הילדים והמתבגרים של היום, ובאופן מסויים גם מכינה אותם לעולם האמיתי. פיתוח אסטרטגיות של משא ומתן, מיקוח, תכנון וכד' הם בעצם הכנה לחיים האמיתיים.
אנחנו ההורים צריכים לתת אמון בילדינו, אך עם זאת גם להתעניין במה שהם עושים ברשת תוך כדי פיקוח מעודן. אולי אפילו לשחק איתם באותו עולם וירטואלי, ולספק להם אתגרים לפתרון, אולי אף לעזור להם ביצירת אותו עולם, כל זאת תוך כדי מעקב ושליטה מעטה בנעשה. להיות שם תוך כדי "שחרור החבל עבורם". להיות שם כדי לעזור, לשמור ולהגן. פשוט להיות שם בשבילם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה