"עת הדעת" - למידה מתוקשבת בכיתות

קרה לכם פעם, שביום בהיר אחד, החלו כל התחומים שאתם עוסקים בהם, להשתלב זה בזה באופן שתחום אחד מחזק את האחר, ואתם מבינים שהכיוון שבחרתם ללכת בו הוא הכיוון הנכון?
בשבוע האחרון נפלה בידי הזכות לשלב את תחום התקשוב, ההדרכה וההוראה בהם אני עוסקת.
פנו אליי מחברת "עת הדעת", וביקשו ממני לכתוב עבורם שאלות בתחום המדעים.
שמעתי בעבר על "עת הדעת", אך פניה זו הביאה אותי לחקור קצת יותר לעומק במי ובמה מדובר.
"עת הדעת" היא חברה צעירה יחסית שפיתוחה החל בשנת 2004.
חברת "עת הדעת" היא אחת מספקיות התוכן המורשות העובדות עם משרד החינוך. החברה למעשה מציעה פתרון לייעול תהליכי ההוראה והלמידה, תוך התאמה לעידן הדיגיטלי. זוהי מערכת שכיו פועלת עם תכנים במקצועות הליבה: אנגלית, שפה, ומתמטיקה ובקרוב גם מדעים.

התלמידים משתמשים במחשבים ניידים בכיתה. מחשבים אלה מחוברים למחשב המורה, כך שלמורה אפשרות נהל את השיעור בזמן אמת. המורה מדבר עם התלמידים, ויכול לתת תשומת לב אישית על פי הנתונים המתקבלים ישירות אליו למחשב.
מצאתי כי גם אהובה פיינמסר, מנכ"לית "עת הדעת" מערכות חינוך, חושבת כמוני ואומרת: "חשוב להסתכל כבר היום על השלב הבא ולא לעצור במקרן ומחשב. צריך להסתכל על היום שבו הלפטופ או הטאבלט ישמשו את התלמיד בזמן הלימודים". "עם זאת", מדגישה פיינמסר, "צריך לזכור שהילד צריך ללמוד לקרוא ולכתוב. אסור ללמוד שפות בלי לכתוב". (מתוך כתבה בעיתון "כלכליסט" מתאריך 25.10.11)
כמו כן, קראתי כי אחת ממסקנותיו של ניצן אליקים, במחקרו "הזיקה בין תפיסות קונסטרוקטיביסטיות של מורים לבין דפוסי השימוש המודולאריים שלהם בסביבת ההוראה והלמידה "עת הדעת" " (עבודה לקראת התואר "מוסמך למדעי הרוח" (MA)      בהנחיית  רפי נחמיאס), היא שתפקידה של המדריכה יהיה לצייד את המורים בכלים ובאסרטגיות פעולה הבנייתיות, וכך למעשה, לאפשר למורים למצוא את הפתרונות למצבים קיימים. ובהיותי מדריכת מורים, מסקנה זו מהווה עבורי חיזוק לדרך בה אני הולכת.
שמחתי לקרוא במאמר "ההבטחה החברתית של טכנולוגיה חינוכית" המקרה של תכנית "עת הדעת"2011", שכתבו רוזן, י', ומני-איקן -מאמר שהוצג בכנס האמריקני השנתי של האגודה למחקר חינוכי (American Educational Research Association ניו-אורלינס, ארה"ב) על הממצאים, שמתווספים לתוצאות מחקרים אחרים, כי קיים פוטנציאל גבוה של סביבות למידה מתוקשבות בכלל ושל "עת הדעת" בפרט, בהשוואה לסביבת למידה מסורתית. בעקבות כך רצוי ומומלץ לעודד מחנכים לעבוד בסביבות למידה מתוקשבות במיוחד בקרב תלמידים בעלי מעמד חברתי - כלכלי נמוך.

שימוש בסביבות למידה  מתוקשבות או יצירתן, היא בעיני הזדמנות נפלאה לכל אחד מאיתנו לפתח בקרב התלמידים חשיבה וביקורתיות מסדר גבוה, וככל שנשתף ביצירותינו גם אחרים, נביא לשיפור והשבחת ההוראה והלמידה, וכן להצלחתם של תלמידינו.  

קישורים:        

1.       אתר "עת הדעת" -   http://www.timetoknow.co.il/

2.       מחקרו של ניצן אליקים  - הזיקה בין תפיסות קונסטרוקטיביסטיות של מורים לבין דפוסי השימוש המודולאריים שלהם בסביבת ההוראה והלמידה "עת הדעת"

3.       המאמר של רוזן, י', ומני-איקן, ע'  - ההבטחה החברתית של הטכנולוגיה החינוכית; המקרה של תכנית "עת הדעת".   מאמר שהוצג בכנס האמריקני השנתי של האגודה למחקר חינוכי
 - American Educational Research Association ניו-אורלינס, ארה"ב. 

ילדים, מתבגרים ואינטרנט

בשבוע האחרון שמעתי בהרצאתה של הפסיכולוגית איריס שחר לביא על השפעתה של הגלישה ברשת על ילדים צעירים ומתבגרים. עוד באותו היום ניגש אליי בני, מתבגר בעצמו, בהתלהבות. "אמא" הוא קרא "הורדתי אפלקציה שמראה כמה שעות גלשתי החודש בפייסבוק". הוא הראה לי את מספר שעות הגלישה, ואני חשבתי בליבי מה משמעות המספר הזה? האם אלו שעות הבילוי עם חבריו, האם בשעות אלו הוא משחק, או שאולי? אולי הוא למד באמצעות הרשת? 
ילדים רבים ומתבגרים בפרט מבלים שעות רבות מול המחשב בגלישה באינטרנט. נכון, הזמנים השתנו, וכך גם אופן הבילוי של הילדים. היום הורים רבים אולי היו מעוניינים שילדיהם יבלו יותר בחוץ, באוויר הפתוח, אך בו בזמן גם מבינים ומקבלים את העובדה כי הבילוי המועדף על ילדיהם המתבגרים הוא בילוי מול המחשב. 
אך האם אנחנו ההורים יודעים מה קורה לילדים מול המחשב? באילו אתרים הם גולשים? האם הילדים מבחינים אילו אתרים טובים יותר עבורם ואילו טובים פחות? האם הם גולשים מול אנשים מוכרים להם או גם מול החברים של החברים של החברים שלהם? והאם הם מבינים כי אותם חברים של חברים של חברים הם לאו דווקא חברים אלא למעשה זרים עבורם? 
החלטתי לבדוק קצת יותר לעומק את הנושא עם ילדיי ועם מתבגרים נוספים. גיליתי שהרשת מהווה חלק גדול מחיי החברה שלהם, שהפייסבוק הוא כלי פרסומי שיווקי של עצמם בחברה, שברבים ממשחקי הרשת למעשה יוצרים עולמות דמיוניים. וכדי לבנות את אותו עולם דמיוני, על הילדים לנקוט באסטרגיות שונות כמו תכנון פעולות מראש, או בחירה מושכלת של חומרים לבנייה, ומה צריך לעשות כדי להרוויח את הכסף הוירטואלי על מנת לרכוש חומרים או מבנים לבניית אותו עולם. הילדים מנהלים משא ומתן עם אנשים מוכרים  ומוכרים פחות. וכל זאת תחת שמות דמיוניים, דבר המונע את חשיפתם בפני גורמים לא ידידותיים.
לאט לאט הבנתי שהרשת למעשה נותנת מענה בצורת משחק לדור הילדים והמתבגרים של היום, ובאופן מסויים גם מכינה אותם לעולם האמיתי. פיתוח אסטרטגיות של משא ומתן, מיקוח, תכנון וכד' הם בעצם הכנה לחיים האמיתיים.
אנחנו ההורים צריכים לתת אמון בילדינו, אך עם זאת גם להתעניין במה שהם עושים ברשת תוך כדי פיקוח מעודן. אולי אפילו לשחק איתם באותו עולם וירטואלי, ולספק להם אתגרים לפתרון, אולי אף לעזור להם ביצירת אותו עולם, כל זאת תוך כדי מעקב ושליטה מעטה בנעשה. להיות שם תוך כדי "שחרור החבל עבורם". להיות שם כדי לעזור, לשמור ולהגן. פשוט להיות שם בשבילם.

אווטאר

כל הזמן אנו מחפשים דרכים שונות כיצד לגוון את הלמידה, כיצד לשפר את ההוראה, ונתקלים לא פעם בהצעה כי על מנת לעשות זאת, כדאי להכיר את עולמם של התלמידים ולהשתמש לצורך הלמידה, בתחומים קרובים להם.
שימוש באווטארים מהווה הזדמנות מצויינת לעשות זאת.
אווטאר הוא למעשה דמות וירטואלית, שתבצע כל דבר העולה על רוחנו, אם נתכנת אותה לכך.
כיום יש בשוק שפע של תוכנות המאפשרות להשתמש בדמויות אלו. 
בכל תוכנה אפשרויות שונות. האפשרויות רבות כל כך וניתן לבחור דמויות מתחומים שונים: מוסיקה, פוליטיקה, בע"ח ועוד. ניתן  להשמיע את הקולות אותם מציעה התוכנה או להקליט את הקול האישי. כל אחד על פי בחירתו.
שימוש באווטאר הוא למעשה כלי נפלא להעברה של ידע, לשאילת שאלות, או להצגת סיטואציה כל שהיא לתלמידים. כמו כן, התלמידים יכולים להשתמש בעצמם באווטארים לצורך למידה, על פי הנחיית המורה.
אחד היתרונות הגדולים בתוכנות המאפשרות היום שימוש באווטארים הוא קלות תפעולן. אחרי התנסות קצרה, גם תלמידים צעירים יכולים להשתמש בכלי מעין זה.
יתרון נוסף, ומשמעותי לא פחות, הוא היכולת לבחור מתוך מגוון עצום של דמויות, את הדמות שהילדים מכירים או מעריצים. כך לתלמידים יש מוטיבציה ללמידה, וזאת הופכת למעניינת ומהנה.


קישורים לשני אתרים בהם ניתן ללמוד דרך שימוש בדמויות אווטאר:
http://www.xtranormal.com/
http://www.toondoo.com/

הכנסת התקשוב למערכת החינוך - כיצד?

בשיעור האחרון בקורס "מדעי החינוך במאה ה - 21" צפינו בסרט "בייביז". הסרט מתעד את שנתם הראשונה של חמישה תינוקות ברחבי העולם. ניתן היה לראות כיצד כל תרבות מתייחסת לגידול התינוקות, לאיזה טיפול פיזי ולאיזה טיפול מנטלי זוכה כל תינוק. הסרט מסתיים בכך שכל תינוק באשר הוא, גדל ועבר את כל שלבי ההתפתחות הרגילים. כולם קמו בסופו של דבר והחלו ללכת ואף לרוץ.

המסר שקיבלתי מסרט זה הוא כי כל תינוק /אדם באשר הוא, יגיע בסופו של דבר לאותו שלב התפתחותי, גם אם עבר בדרך דברים מעט שונים מהאחר.

דבר זה עורר בי תהיות: האם גם אנו במערכת החינוך, נגיע לאותו "שלב התפתחותי" של שילוב התקשוב בהוראה? למרות השונות בין המורים? למרות שכל אחד מגיע מרקע קצת אחר בנושא? האם הקצב, יכולת הלמידה של הנושא, או הגישה של המורים ישפיעו על התהליך? ואם כן, באיזו מידה? האם המערכת פועלת נכון, בכך שהיא מאלצת מורים שגישתם מנוגדת לשילוב התקשוב בהוראה, לעשות זאת בעל  כורחם? האם הדבר יעיל או טוב לתלמידים?

לי באופן אישי, יש אמונה בכך ששילוב התקשוב בהוראה, באופן מושכל, למעשה משדרג את ההוראה, משפר את הלמידה, ומקרב את התכנים הנלמדים אל התלמידים, בכך שמורה משתמש בכלים ויישומים מעולמו של הילד.

עם זאת, בשנים האחרונות, נתקלתי לא פעם, במורים הטוענים כי  למרות הניסיון שלהם ללמוד את הנושא, הם עדיין מתקשים בשימוש בטכנולוגיות החדשות, שהדבר מסרבל את הוראתם, וכי המצב בו התלמידים הופכים למנהלי הטכנולוגיה בשיעור, אינו משרת את מעמדם בכיתה.

אני שואלת את עצמי, האם מערכת החינוך פועלת נכון בכך שהיא מכניסה את בתי הספר לתוכנית התקשוב באופן הדרגתי אך גורף, ללא מתן הכשרה אישית ומותאמת לקצב של כל מורה ומורה במערכת?

מישהו חכם ממני אמר: " גם מסע בין אלפי קילומטר מתחיל בצעד אחד..." (מאו לסה לונג).